שי חורב

התל-אביבים

קודם להקמתה של תל-אביב, התגוררו יהודים ביפו, בצפיפות, בתנאי תברואה ירודים, ובחשש מתמיד מפני פורעים. כאשר השתפר המצב הבטחוני החליטו סוחרים יהודים אמידים, בעיקר, להתיישב בחולות שמצפון מזרח ליפו.
השכונה היהודית הראשונה בחולות היתה "נוה-צדק", שהוקמה בשנת 1887 על ידי חברת "עזרת ישראל" בהנהגת שמעון רוקח ואהרן שלוש. לאחר מכן הוקמו עוד שכונות יהודיות בהן "נוה-שלום", "מחנה יהודה", "מחנה יוסף", "כרם התימנים", שכונת "אחווה", "יפה-נוף", ועוד.
בשנים הראשונות, היו, כאמור, אוסף של שכונות שהוקמו מחוץ ליפו, ורק בשנת 1909 כאשר קמה "אחוזת בית", היא איגדה את כלל השכונות העבריות, והן הפכו להיות לעיר תל-אביב.
בספרו של ד"ר בנימין זאב הרצל, "אלטנוילנד", כמו חזה את תהליך חלוקת המגרשים בהגרלה, לחברי "אחוזת בית", והוא כותב כי: "מראש הותנה, שאלה שביקשו לקבל מגרשים, חייבים להכנס חברים לאגודה הכללית של המתישבים...הנרשמים בחרו מתוכם חמישה או שבעה חברים, הכל לפי גודל הרשימה. הנרשמים בחרו מתוכם את הוועדה. ראשונים בתור בשעת חלוקת המגרשים היו אלה, שביקשו להתחיל מיד בבנין."
מאוחר יותר, ביום ה-4 בנובמבר 1942, כתב שאול טשרניחובסקי: "אי אפשר לא לאהוב את תל אביב. זוהי סוף סוף הנקודה היחידה בעולם שהיהודי יכול להיות בה יהודי. לא יהודי בהיתר ולא יהודי באיסור, אלא סתם מין בן אדם שקרוי יהודי. מרגיש את עצמו יהודי לא מתוך התנגשות תמידית באלה שאינם יהודים...כאילן בתוך יער, כשיח על קרקע שלו, כאותו איכר רוסי מפנזה, כצרפתי מנחל דו, כגרמני בכפר בפומרניה".

» חזרה לקטלוג