שי חורב

בחירת ראש המטה הכללי של צה"ל

בספר חשוב זה מציג המחבר את דרך המינוי, לעיתים הבלתי שגרתי ובלתי צפוי, של כל עשרים ושניים הרמטכ"לים בתולדות צבא הגנה לישראל.
שמו של ראש המטה הכללי משרה על סביבתו אפקט של איש ביטחון משכמו ומעלה, אשר אמון על ביטחון ישראל, ובכוח אישיותו והחלטותיו מנווט את "ספינת הביטחון" אל מי מבטחים.
אך השאלה, המגיחה מדי פעם מבין הצללים הביטחוניים אפופי הסוד, היא: כיצד נבחר הרמטכ"ל, מי בוחר בו, ומהם השיקולים שבעטיים מועדף האחד על חברו?
את ראשית הדרך נמצא בימי המאורעות, כאשר התעורר הצורך בהקמת גוף פיקודי ארצי אשר יפקד על הכוח הצבאי של ה"הגנה".
ראוי שנדע כי חוק יסוד: הצבא, משנת 1976 מקדיש רק שלושה סעיפים קצרים לנושא ראש המטה הכללי, והוא:
(1) הדרג הפיקודי העליון בצבא הוא ראש המטה הכללי.
(2) ראש המטה הכללי נתון למרות הממשלה וכפוף לשר הביטחון.
(3) ראש המטה הכללי יתמנה בידי הממשלה לפי המלצת שר הביטחון.
ההליך לבחירת הרמטכ"ל נתון לרוב בידי שר הביטחון. לאחר שזה קיים הליך אשר כולל ראיון עם כל אחד מן המועמדים לתפקיד, בוחר השר אחד מן האלופים כמועמדו. המועמד הנבחר עומד בפני ועדה למינויים בכירים בשירות הציבורי, בראשות שופט בית המשפט העליון בדימוס, ולאחר אישורה, נידון המינוי בממשלה ומתקבל באישור השרים. אולם במציאות, ארע לא אחת, ששר הביטחון ביטל את דעתו בפני דעת ראש הממשלה, שאינו נזכר בחוק.
ההנחה היא שאנחנו סומכים על תבונתם של שר הביטחון, ראש הממשלה והממשלה, אך הנסיון מלמד שלא תמיד אפשר לקחת תבונה זו כדבר מובן מאליו, והעוקב אחר ההיסטוריה של מינוי הרמטכ"לים יווכח כי הפוליטיקה והעדפה אישית שיחקה לא פעם תפקיד מרכזי. בברירה בין המועמדים לתפקיד, העדיפו שר הביטחון וראש הממשלה לא אחת דווקא את המועמד שהיה נוח להם יותר מבחינה פוליטית, רעיונית, אישית, או מי שייצג את ה"קליקה" הביטחונית המושלת בכיפה בכל תקופה ותקופה.
בספר זה נכיר את כל שהתרחש מאחורי הקלעים של תהליך בחירת הרמטכ"ל, מאז ימי הבראשית של מדינת ישראל, ועד לימינו אלה.

» חזרה לקטלוג