שי חורב

הרמ"א

המפקדה הארצית של ה"הגנה" וראשיה

רעיון ההגנה העצמית, כמו גם הצורך בכך, ליוו את ההתיישבות היהודית החדשה ואת המפעל הציוני כבר מימי העליה הראשונה, ימי המושבות והשומרים היהודיים.
ביום ה-29 בספטמבר 1907, בחדרו של יצחק בן-צבי ביפו, הקימו פעילים, חברי מפלגת "פועלי ציון", ארגון חשאי ושמו "בר גיורא", כאשר האידיאולוגיה שלהם התבססה על עבודה, בטחון והתיישבות.
בעקבות הצלחת השמירה במושבות, גדל הביקוש לשומרים עבריים, וחברי "בר גיורא" החליטו להתרחב ולכבוש את השמירה במושבות. לצורך זה, באספת היסוד, שהתקיימה, ביום ה-12 באפריל 1909, בכפר תבור, הקימו הסתדרות חוקית של שומרים בשם "השומר".
בועידת "אחדות העבודה", שהתקיימה בכנרת, במחצית חודש יוני 1920, שלושה שבועות לאחר פירוק "השומר", זאת כחלק משינוי התפיסה הבטחונית של ראשי מוסדות היישוב ותוך הבנה על הצורך בהקמת ארגון, שיוכל לקיים הגנה מרחבית בכל הארץ, קיבלה "אחדות העבודה" על עצמה "בהכרת חשיבות ואחריות היסטורית את האיניציאטיבה המוטלת עליה מאת הסתדרות 'השומר' לדאוג לסידור ענייני ההגנה, לארגון השתתפותם של העובדים במפעל ההגנה ולהבטחת תוכנה הלאומי והסוציאלי של הגנה עממית בארץ". החל שלב חדש בסאגה של הגנת היישוב היהודי בארץ ישראל.
המפקדה הארצית של ה"הגנה", על המסגרת המיוחדת שלה, איפשרה את שיתוף הפעולה בין הגופים הפוליטיים-אידיאולוגיים השונים שהרכיבו את החברה היהודית לגווניה ביישוב היהודי, כאשר הרמ"א - ראש המפקדה הארצית - היה זה ש'עמד בשער', ולידו, פעל המטה הכללי, ובראשו הרמטכ"ל - ראש המטה הכללי של ה"הגנה", שהיה אחראי לצד המבצעי של הארגון ופעל תחת מרותה של המפקדה הארצית ושל הרמ"א.
כך הפך ראש המפקדה הארצית להיות הכתובת להחלטות הנהגת ה"הגנה", כמו גם לביצועיה.

» חזרה לקטלוג